"עמדתי על הבמה... ניסתי לצוד את עיניה של אמי בין שאר האנשים שבקהל.

היא הגיעה ונעמדה לא רחוק מהבמה. היא לא נתנה לי שום סימן, לא נופפה לשלום וחיכתה לתחילת האירוע. התחלתי לשיר. כשאני שרה אני עוצמת עיניים ומדמיינת שאני במקום אחר, שונה, רחוק. פקחתי את עיניי לשנייה וראיתי את כל עשרות הנשים שהתאספו סביב הבמה פורצות בבכי כאוב. חיפשתי את אמא שלי. היא עמדה בצד, דמעות זלגו מעיניה. אז הרגשתי איך הלחי שלי גם היא נרטבת. הגברתי את קולי והסתכלתי עליה. היא חייכה אליי ואני הפסקתי לבכות. הבטתי סביבי. כל הקהל עמד וניגב את הדמעות. היא הייתה גאה בי באותו יום."

ליאה, אמנית צעירה, מספרת את סיפורה בטון האישי המיוחד לה. היא לא בוררת מילים. היא לא מייפה את המציאות. להפך, היא מטיחה אותה בפני הקורא כאומרת: "אלה הם חיי!"

אלה הם חיים הכוללים טרגדיה משפחתית, מאבקי הישרדות ובעיקר – שאיפה למצוא את הקול האמיתי וליצור אמנות, גם כשהחיים מכבידים את עולם.

ליאן אלחסוב היא אמנית צעירה ילידת העיר נאלציק שברוסיה. עם עלייתם ארצה התיישבו בני משפחתה באור עקיבא. ליאן השלימה את לימודיה וסיימה תואר בקולנוע. כיום היא כותבת ומפיקה סרטים, מציירת, שרה ומתבטאת בכל סוגי האמנות.

סימון אלפסי